ההבטחה הנבואית מתארת חזרה למצב אידיאלי של קירבה בין ה׳ לעמו, הכוללת שיקום פנימי של האומה ועשיית צדק מול אויביה.
מצבם של ישראל ישוב להיות כְּקֶדֶם, הם יהיו חביבים ורצויים לפני ה׳ כימי קדם [מצודת דוד], ויחזרו למעמדם כבני אל חי [מלבי"ם]. הקהילה כולה, ובכללה הסנהדרין, לְפָנַי תִּכּוֹן ותתקיים ביציבות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ה׳ ישגיח עליהם כדי להשפיע עליהם טובה רבה, וישרה את שכינתו בתוכם [מצודת דוד, מלבי"ם].
בניגוד לעבר שבו העם עזב את ה׳ ונמסר לידי אומות העולם, כעת המציאות תשתנה [מלבי"ם]. המילה וּפָקַדְתִּי מבטאת השגחה והתערבות אלוהית [מצודת ציון], שנועדה להשיב גמול ראוי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] עַל כָּל לֹחֲצָיו, שהם האויבים שדחקו והצירו לעם ישראל [מצודת ציון].