לקראת אחרית הימים וקודם לתיקון הגמור, עתיד להתרחש יום דין גדול שבו תתגלה מידת הצדק האלוהית בעוצמה רבה. נבואה זו חוזרת על חזון שכבר הופיע קודם לכן בספר ירמיהו, והכפילות נועדה לחזק את הדברים ולהדגיש את ודאות התרחשותם [רד"ק].
הזעם האלוהי שהיה עצור עד כה בגין מעשיהם של הרשעים, מתפרץ כעת החוצה [מלבי"ם]. התפרצות זו מתוארת כסַעֲרַת ה' חֵמָה יָצְאָה – רוח סערה עזה המונעת מתוך כעס וחרון אף [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהמילה יָצְאָה כתובה בלשון עבר, היא מתארת פעולה ודאית שתתרחש בעתיד [מצודת דוד].
עיקר העוצמה טמון בתיאור הסערה כסַעַר מִתְגּוֹרֵר. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת מהותו של סער זה:
הגישה המרכזית רואה במילה מִתְגּוֹרֵר ביטוי של חנייה, ישיבה ודירה, בדומה למילה "מתחולל" המופיעה בנבואה המקבילה [רש"י, רד"ק]. לפי גישה זו, הסערה אינה חולפת כהרף עין, אלא מתיישבת ומשתהה.
מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון ניסור וחיתוך, כמו משור (מגרה), ומסבירים כי מדובר בסערה הרסנית המלאה בכריתה, שחותכת ומשמידה את כל הנקרה בדרכה [מצודת דוד, מצודת ציון]. פירושים נוספים מתארים את הסערה ככזו שאוספת כוח, מתכנסת, גורפת הכול, מרעידה ומתגלגלת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
סופה של אותה סערה הרסנית הוא שעַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. היא תשכון ותנוח ישירות על ראשם של עושי הרשע כדי להענישם [מצודת ציון, מלבי"ם], ויש המזהים רשעים אלו באופן ספציפי עם אומות העולם [רש"י].
עונשם של הרשעים אינו תכלית בפני עצמה, אלא שלב הכרחי לקראת העתיד לבוא. לאחר מיצוי הדין, תיווצר מציאות חדשה של דבקות בין ה' לעמו. בניגוד לעבר, קשר זה לא יהיה תלוי בהתעוררות מוקדמת של האדם או במעשיו, אלא ינבע מחסד אלוהי מוחלט וייזום מלמעלה, שיישאר קיים לעולם ללא תלות בדבר [מלבי"ם].