חזון הגאולה קושר בין הנאמנות הרוחנית של עם ישראל להנהגתו המדינית, ומלמד כי חזרתם של בני ישראל לעבודת ה' היא המפתח לכינונה מחדש של המלכות.
המילה וְעָבְדוּ מובנת כתנאי: אם העם אכן יעבוד את ה', אז הוא יזכה גם להבטחה של וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם, כלומר לחידוש השלטון של בית דוד. מבחינה היסטורית, אילו היו ישראל עובדים את ה' כראוי כבר בתקופת הבית השני, הגאולה השלמה הייתה מתממשת באותה עת. אולם, בעקבות עוונות העם, הדבר התעכב ונדחה עד לתקופת קץ הימים [מלבי"ם].
באשר לזהותו של אותו מלך שמוזכר במילים אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם, קיימות שתי גישות. האחת גורסת כי מדובר בדוד המלך ההיסטורי בעצמו, שעתיד לקום מעפרו בזמן תחיית המתים ולהנהיג את העם. הגישה השנייה מפרשת כי אין הכוונה לדוד עצמו, אלא למלך המשיח, אשר בהיותו מצאצאי דוד המלך, נקרא על שמו [רד"ק].