מתוך אוהלי יעקב ועריו עתידים לבקוע קולות של שמחה והודיה על הברכה והטובה שיושפעו עליהם. לאחר תקופת הגלות בבבל, שבה הלכו והתמעטו, מובטחת להם צמיחה מחודשת, הן במספרם והן במעמדם.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְיָצָא מֵהֶם מתייחסות למשכנות ישראל, שמהם תעלה תּוֹדָה לה׳ על רוב הטובה שיעניק להם. יחד עם ההודיה יישמע גם קוֹל מְשַׂחֲקִים, כלומר קולות של שחוק, שמחה ושעשוע.
בחלקו השני של הפסוק מופיעה הבטחה כפולה לצמיחה. ההבטחה וְהִרְבִּתִים משמעה ריבוי טבעי של בנים ובנות, כך שוְלֹא יִמְעָטוּ כפי שאירע להם בעבר. מיד לאחר מכן נאמר וְהִכְבַּדְתִּים, ביטוי שרובו הגדול של הפרשנים מפרש כהפיכתם לעם כבד וגדול, ולמעשה רואה בו חזרה רעיונית וכפל לשון על ההבטחה הקודמת לריבוי העם. בהתאמה, המילים וְלֹא יִצְעָרוּ מתפרשות כהבטחה שלא יהיו דלים, קטנים או חלשים, אלא חזקים ואיתנים [רד"ק].
עם זאת, בניגוד לגישה המרכזית הרואה בחציו השני של הפסוק כפל עניין במילים שונות, ישנה הבחנה דקה בין המושגים. על פי גישה זו, בעוד שהפועל יִמְעָטוּ מתייחס למיעוט בכמות המספרית של העם, הפועל יִצְעָרוּ מתייחס לירידה במדרגה ובמעמד [מלבי"ם]. כך, ההבטחה מקיפה הן את הכמות הפיזית והן את האיכות והמעמד של העם, שיזכה לגדולה ולחיזוק מקיף.