זעמו של ה' ותוכניותיו מובטחים להתקיים במלואם, גם אם הבנת המהלכים האלוהיים תושג על ידי בני האדם רק בסוף התהליך. הפרשנים מסכימים כי חֲרוֹן אַף מתייחס לכעסו של ה', אשר לא יירגע עד שיבצע ויקיים את תוכניותיו. המילה מְזִמּוֹת מתפרשת כמחשבות.
המונח בְּאַחֲרִית מוסבר כשלב הסופי, והמילה תִּתְבּוֹנְנוּ נגזרת מלשון בינה והבנה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שרק בסופו של דבר יוכלו בני האדם לראות ולהבין את חשבונותיו של ה'. על כך מוסיף [מצודת דוד] נדבך הנוגע למימד הזמן: גם אם נראה שהתהליך מתעכב והזמן מתארך, הרי שבסוף הימים, כאשר מחשבות ה' יתקיימו בפועל, יבינו הכל שה' מעולם לא חזר בו מכעסו.