הנביא מתרה בעם מפני ההשלכות של סירוב להישאר בארץ. ההכרזה וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת משמעותה שאפילו כעת, לאחר ששמעו במפורש את דבר ה', הם בוחרים שלא לציית לו ולעזוב את הארץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עזיבה זו מבטאת דחייה של עצם הישיבה בארץ ישראל וויתור על ההבטחה האלוהית להיטיב עמם, וזאת ללא קשר ליעד הספציפי שאליו הם מתכננים ללכת [מלבי"ם].
המילים לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם חושפות את המניע הנסתר של העם. אף על פי שהם מציגים את העזיבה כנובעת מתוך פחד, הסיבה האמיתית היא הרצון לעבוד עבודה זרה. הם סבורים מתוך טעות שבארץ מצרים העונש על עבודה זרה לא יהיה חמור כפי שהוא בארץ ישראל, ולכן מבקשים להימלט לשם [חומת אנך].