שארית יהודה עומדת בפני צומת הכרעה, כאשר מסתמן כי היא מעדיפה לברוח אל הממלכה השכנה, מצרים, מתוך מחשבה למצוא שם ביטחון. לאור רצון זה, מופנה אליהם מסר ישיר ונוקב מאת ה'.
המילים וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' מגיעות כתגובה להעדפה זו. אילו העם היה בוחר לעזוב את ארץ ישראל לכל ארץ אחרת מלבד מצרים, הם היו מאבדים את הטובה שהובטחה להם אם יישארו, אך לא היה מופנה כלפיהם עונש מיוחד. האזהרה החמורה כאן ממוקדת אך ורק בעצם החזרה למצרים [מלבי"ם].
הכפילות בביטוי שׂוֹם תְּשִׂמוּן מדגישה כי מדובר בכוונה ללכת לשם מתוך דעת ומרצון מלא [מצודת דוד]. בנוסף, ביטוי זה מתייחס לאיסור התורה לשוב למצרים, שלפי חלק מהדעות חל במיוחד על הדרך הישירה מארץ ישראל למצרים [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומפרט וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם, כלומר, הוצאת המחשבה אל הפועל והגעה למצרים הלכה למעשה [מצודת דוד]. ציון המילה לָגוּר מדייק את מהות האיסור: ישנה דעה כי האיסור חל רק על מי שיוצא במטרה להשתקע ולגור במצרים, ולא על מי שהולך לשם באופן זמני לצורכי מסחר. לכן, הפסוק מדגיש שהאזהרה חלה כאשר המטרה היא לבוא ולגור שם בקביעות [מלבי"ם].