הנביא ירמיהו חושף בפני העם את צביעותם ואת כוונותיהם הנסתרות. למרות שביקשו ממנו להתפלל עבורם והבטיחו לקיים את כל אשר יורה להם ה', ירמיהו מזהה כי למעשה כבר גמרו בדעתם לרדת למצרים.
המילה הִתְעֵיתֶם נגזרת מלשון תועה וטעות [מצודת ציון], ומשמעותה עשיית שקר [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה מסורתית ולשונית, המילה נכתבת חסר ("התעתים") אך נקראת "הִתְעֵיתֶם" עם ניקוד צירה תחת האות עי"ן [רד"ק, מנחת שי]. הביטוי בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם מתפרש בפשטות במשמעות של "בעצמכם" [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי פניית העם לירמיהו הייתה מן השפה ולחוץ. ירמיהו ראה בפניהם והכיר מתוך התנהגותם שאין להם כל רצון להישאר בארץ [מצודת דוד, רד"ק]. כאשר העם שלח את הנביא אל ה' בהבטחה נחרצת שיעשו ככל שיאמר, הם למעשה התעו ורימו את עצמם, שכן ה' יודע את האמת שאין בכוונתם האמיתית לשמוע בקולו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מדייקת כי העם כלל לא הצליח להטעות את הנביא בדבריהם, שכן רצונם הפנימי הסגיר את מה שבאמת היה בלבם, וירמיהו זיהה מיד את כוונתם [רד"ק].
לשקר זה ישנה השלכה מוסרית כבדת משקל על חומרת מעשיהם. בעצם הפנייה אל ה' תוך כוונה מראש שלא לציית לו, העם עשה טעות גדולה בנפשו. אילו לא היו שולחים את הנביא לשאול בדבר ה' והיו יורדים למצרים על דעת עצמם, חטאם היה נחשב לשגגה. אולם כעת, לאחר שביקשו את הכוונת ה' וקיבלו תשובה ברורה, בחירתם למרוד בה הופכת אותם לחוטאים במזיד [מצודת דוד].