ירמיהו, פרק מ״ב, פסוק כ׳

Jeremiah 42:20Sefaria

כִּ֣י (התעתים) [הִתְעֵיתֶם֮] בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם֒ כִּֽי־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֣ם אֹתִ֗י אֶל־יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר הִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וּכְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֜ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ כֵּ֥ן הַגֶּד־לָ֖נוּ וְעָשִֽׂינוּ׃

ירמיהו מוכיח את העם על כך שעשו שקר בעצמם, כלומר הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כאשר פנו אליו מן השפה ולחוץ. אף על פי שהם טענו כי שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אל ה' בבקשה הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ, והבטיחו וְעָשִׂינוּ ככל שיורה להם, למעשה הם כבר החליטו מראש לרדת למצרים. הם כלל לא הצליחו להטעות את הנביא שזיהה מיד את כוונתם, ובוודאי שלא את ה' היודע את האמת שבלבם. לשקר זה ישנה השלכה מוסרית כבדה, שכן אילו היו יורדים למצרים מבלי לשאול בדבר ה' חטאם היה נחשב לשגגה, אך כעת משביקשו את תשובתו ובחרו למרוד בה, הם הופכים לחוטאים במזיד.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ט
פסוק כ״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.