ירמיהו, פרק מ״ב, פסוק י״ט

ירמיהו מזהה כי העם הוליך אותו שולל וכבר גמר אומר לברוח אל הביטחון המדומה שבמצרים, מתוך פחד מהכשדים ומעונשי ההשגחה הקפדנית שבארץ ישראל. לכן הוא מוסיף דברי תוכחה אישיים ודורש מהם לקיים את ציווי ה' אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם. הנביא מציב בפניהם התראה רשמית וחמורה המבוטאת במילה הַעִידֹתִי, כדי להסיר מהם כל טענת שגגה ולהבהיר שמעתה ירידתם למצרים תיחשב למרד מכוון. לבסוף הוא מזהיר אותם במילים יָדֹעַ תֵּדְעוּ, שמשמעותן היא כי כאשר תבוא עליהם הצרה במקום גלותם, הם ייזכרו באותו היום ויידעו בוודאות מוחלטת כי הוזהרו מראש על אשר עתיד להתרחש.