שארית העם פונה אל ירמיהו בבקשה נואשת שיתפלל בעדם, מתוך הכרה עמוקה במצבם השברירי לאחר החורבן. הפנייה אליו בתואר ירמיהו הנביא אינה מקרית; בשלב זה, העם כבר נאמן ומאמין בו כנביא אמת, שכן הם ראו במו עיניהם כיצד נבואותיו התקיימו במלואן, וכיצד ה' הציל אותו מיד שונאיו וסוכך עליו [חומת אנך].
העם מבקש מירמיהו: תפל נא תחנתנו. המילה תפל משמעותה נטייה, והמילה נא פירושה עתה [מצודת ציון]. כוונתם בבקשה זו היא שירמיהו יטה אליהם חסד ויתפלל בעדם אל ה' [מצודת דוד]. הפנייה אל ה' בתור אלהיך נועדה לחלוק כבוד לירמיהו ולייחס את ה' אליו באופן אישי, אם כי ירמיהו, מתוך ענווה רבה ומוסר גבוה, ישיב להם בהמשך "אלהיכם" [חומת אנך].
הם מנמקים את בקשתם במצבם העגום: כי נשארנו מעט מהרבה. מכל ממלכת יהודה הגדולה, על שריה וצבאותיה, שרדו רק מספר גדודים קטנים ומעט תושבים [ביאור שטיינזלץ]. הם מדגישים זאת באומרם כאשר עיניך ראות אותנו, כלומר, הנביא יכול לראות בעצמו שהם נותרו כעת מתי מספר בלבד [מצודת דוד].