לאחר פניית העם אל ירמיהו בבקשה שיתפלל בעבורם, הנביא אינו מקבל מענה מידי [ביאור שטיינזלץ]. התשובה האלוהית מגיעה אליו רק מִקֵּץ, כלומר בסופם של [מצודת ציון], עשרה ימים.
באשר לזהותם של אותם עשרה ימים, מציגים הפרשנים שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מפרשת את הזמן כפשוטו, ומסבירה כי עשרת הימים נספרים החל מהרגע שבו העם ביקש מהנביא להתפלל אל ה' [מצודת דוד].
לעומת זאת, גישה נוספת קושרת את התאריך ללוח השנה ולמועד בעל משמעות רוחנית עמוקה, ומזהה את התקופה הזו כעשרת ימי תשובה [חומת אנך, אברבנאל]. הרקע לדברים קשור ברצח גדליה, שאירע בתחילת חודש תשרי. בעקבות ההתנקשות, העם היה נתון בחרדה כבדה מפני נקמת הכשדים, שעלולים היו לחשוב כי כל העם והשרים היו שותפים למרד. מתוך פחד זה, פנו אל ירמיהו במהלך עשרת ימי תשובה כדי שיעתיר בעדם.
לפי קו מחשבה זה, המילה מִקֵּץ באה להדגיש שהתשובה מאת ה' ניתנה בדיוק בסיומם של עשרת ימי התשובה, כלומר ביום הכיפורים עצמו, שבו נתרצה ה' לתפילתם. ציון הזמן המדויק אינו בא לומר שה' עיכב את תשובתו במשך עשרה ימים שלמים מאז פניית העם, אלא שהנבואה נמסרה במועד המיוחד של סוף עשרת ימי התשובה, גם אם התפילה עצמה התקיימה רק יום או יומיים קודם לכן [אברבנאל].