הבריחה מפני הסכנה אינה מבטיחה הצלה, אלא להפך, האסונות שמהם מנסים העם להימלט ירדפו וישיגו אותם דווקא במקום המקלט שבחרו. הפרשנים מסבירים כי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה היא חרבם של הכשדים [מצודת דוד]. הטרגדיה מתעצמת מכיוון שהסיבה המרכזית שבגללה בחרו העם לברוח לארץ מצרים הייתה כדי להימלט ממלחמה, אך למעשה נבוכדנצר עתיד לכבוש גם את מצרים, ושם בדיוק תשיג אותם החרב [מלבי"ם].
בנוסף לחרב, הפסוק מתאר את הרעב שבו הם דֹּאֲגִים, כלומר חוששים ומפחדים ממנו [מצודת ציון]. רעב זה שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם, הוא יתחבר אליהם וירדוף אחריהם ללא הרף [מצודת דוד, מצודת ציון]. החזרה על המילה מצרים בסוף משפט זה נועדה לתוספת ביאור והדגשה [מצודת דוד].
בסופו של דבר, וְשָׁם תָּמֻתוּ, גורלם יהיה למות על אדמת מצרים באותם אמצעים שמהם ברחו, בחרב וברעב [מצודת דוד]. מבחינת מסורת הכתיב של המילה תָּמֻתוּ, היא נכתבת כאן בכתיב חסר ללא האות ו' לפני התיו, בניגוד לפסוק קרוב שבו מופיעה מילה זו בכתיב מלא [מנחת שי].