ירמיהו מעמת את העם עם סירובם העיקש לציית לדבר ה', עוד בטרם הסתיימה נבואתו. הקביעה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם מעוררת תמיהה, שכן ירמיהו טרם סיים את דבריו והעם עדיין לא השיב לו רשמית. אולם, הנביא הבחין בהבעות פניהם ובהתנהגותם, והכיר בכך שדעתם כבר נחושה והם אינם מעוניינים להקשיב; החלטתם לרדת למצרים התקבלה מראש, ללא קשר לתוכן הנבואה שישמיע [רד"ק, חומת אנך]. המילה וּלְכֹל מצביעה על כך שאין מדובר באירוע נקודתי, אלא בדפוס התנהגות חוזר: כשם שלא שמעו בקולו בעבר לכל אורך שליחותו, כך הם נוהגים גם עתה [מצודת דוד]. סירוב מתמשך זה לקבל את דברי הנביא ולפעול על פיהם הוא מעשה של איוולת, אשר לא יצמח להם ממנו שום רווח [מלבי"ם].
ירמיהו, פרק מ״ב, פסוק כ״א
וָאַגִּ֥ד לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֗ם בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּלְכֹ֖ל אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.