ירמיהו, פרק נ״ב, פסוק ז׳

חומות ירושלים נפרצו ווַתִּבָּקַע הָעִיר, תיאור המדגיש את תשישות המגינים מרעב שלא יכלו לעצור את האויב, אם כי ייתכן שהייתה זו פריצה יזומה של העם להיכנע או של הלוחמים להימלט. בעקבות קריסת ההגנה, וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ששמרו על בית המלוכה יִבְרְחוּ בפועל, ווַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה. נתיב המילוט עבר דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין־הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל־גַּן הַמֶּלֶךְ, שעמד בין חומה כפולה, ויש מסורת המתארת מסע זה כבריחה דרך מערה תת קרקעית. אף על פי שוְכַשְׂדִּים עַל־הָעִיר סָבִיב, הבורחים ניצלו נקודת תורפה בטבעת המצור שלא נשמרה היטב והצליחו לחמוק. משם וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה לכיוון ערבות יריחו, כנראה במטרה לחצות את הירדן ולמצוא מקלט מדיני במדינות השכנות.