רגעי ההכרעה של ירושלים מלווים בקריסת ההגנה ובניסיון הימלטות נואש של שארית הכוחות הלוחמים בחסות החשכה. המילה וַתִּבָּקַע מבטאת את פריצת חומות העיר ופתיחתן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי הניסוח הסביל, כאילו העיר נבקעה מעצמה, נועד להדגיש את חולשתם העצומה של אנשי ירושלים. המגינים היו כה תשושים מן הרעב הכבד, עד שלא נותר בהם כל כוח לעמוד מול חיל הכשדים ולעכב את פריצת החומה [מצודת דוד, חומת אנך]. לעומת זאת, יש המציעים כי הבקעת העיר התרחשה כאשר העם הרעב פרץ החוצה בניסיון להיכנע למלך בבל, וכך חדרו הכשדים פנימה, או לחלופין שאנשי המלחמה הם אלו שפרצו לעצמם נתיב מילוט [מלבי"ם].
בעקבות פריצת החומות, וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, שהיו אנשי הצבא שליוו והגנו על בית המלוכה [ביאור שטיינזלץ], יִבְרְחוּ. פועל זה נכתב אמנם בצורת עתיד, אך משמעותו היא בלשון עבר, כלומר הם ברחו בפועל [רש"י, מצודת דוד].
נתיב הבריחה הלילי עבר דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין־הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל־גַּן הַמֶּלֶךְ, כלומר שער שעמד בין חומה כפולה בסמוך לגן המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מסורת מדרשית מוסיפה נדבך נסתר למסע ההימלטות, ומתארת כי למלך הייתה מערה תת-קרקעית שהובילה מביתו ועד לערבות יריחו [רש"י].
הבריחה התרחשת בשעה שוְכַשְׂדִּים עַל־הָעִיר סָבִיב. למרות טבעת המצור ההדוקה, עלה בידי הבורחים לחמוק החוצה. נראה כי הכוח הבבלי לא הביא בחשבון את נקודת התורפה הזו או שלא הציב בה כוחות שמירה [ביאור שטיינזלץ]. משם, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, בדרך המובילה אל ערבות יריחו [מצודת דוד]. ייתכן שמטרתם הסופית של הבורחים הייתה לחצות את הירדן ולמצוא מקלט מדיני באחת המדינות השכנות [ביאור שטיינזלץ].