ירמיהו, פרק נ״ב, פסוק ל״ג

מעמדו של המלך הגולה משתנה מן הקצה אל הקצה, עת הוא יוצא מביזיון המאסר אל חיים של כבוד בחצר המלוכה הבבלית.

הפסוק פותח במילים וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ, כאשר המילה כִלְאוֹ משמעותה מאסרו, והמילה וְשִׁנָּה מבטאת חילוף ותמורה [מצודת ציון]. מבחינה לשונית, ניכר הבדל בין ספר ירמיהו לספר מלכים: כאן נכתבה המילה עם האות ה' בסופה, בעוד שבפסוק המקביל בספר מלכים היא נכתבת באות א' [רד"ק, מנחת שי].

לגבי מהות שינוי הבגדים, מציגים הפרשנים שתי גישות. הגישה המרכזית היא כי בגדיו הוחלפו לחלוטין; הוא פשט את הבגדים שלבש בבית הכלא וקיבל תחתיהם בגדים חדשים וראויים של אדם חופשי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, המלבי"ם מציע פירוש שונה המבחין בין "החלפה" ל"שינוי". לשיטתו, בניגוד ליוסף שהחליף את בגדיו לבגדים אחרים לגמרי, יהויכין נשאר עם אותם הבגדים. גם בכלא בגדיו לא היו מלוכלכים, אלא נשאו עליהם סמל של גנאי. מלך בבל לא נתן לו בגדים אחרים, אלא שינה את סמל הגנאי שעל הבגד לאות של כבוד, בדומה לשרים שמעמדם ניכר בבגדיהם. יהויכין ישב לאכול בבגדים אלו עצמם, כדי לזכור תמיד את החסד שנעשה עמו כשהוצא מבית האסורים אל שולחן המלך.

הפסוק ממשיך ומתאר כי וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו. המונח לֶחֶם אינו מכוון ללחם בלבד, אלא משמש כשם כולל לסעודה כולה. המילה לְפָנָיו מלמדת שיהויכין לא רק קיבל מזון מבית המלך, אלא סעד יחד עמו. מצב מכובד זה נמשך תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו, כאשר הכוונה היא לשארית ימי חייו של יהויכין [מצודת דוד].