בראש העמודים שניצבו במקדש התנוססו עיטורים מורכבים ומרשימים שנוצקו כולם מנחושת. המילים וְכֹתֶרֶת עָלָיו מלמדות כי על ראש כל אחד מהעמודים הונחה כותרת, כאשר וְקוֹמַת פירושו גובה, כלומר גובהה של כל כותרת כזו עמד על חמש אמות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מעל הכותרת היה עיטור נוסף, וּשְׂבָכָה, שהיא מלאכת מחשבת העשויה כמעשה רשת [מצודת ציון]. סביב שבכה זו נתלו דמויות של וְרִמּוֹנִים [מצודת דוד]. באשר לצורתה המדויקת של השבכה ואופן תליית הרימונים, מציג [רש"י] תיאור אדריכלי מפורט: השבכה הייתה בנויה כשתי קערות המחוברות זו לזו בפתחיהן, האחת ישרה והשנייה הפוכה על גבה כמעין כובע. הרימונים היו מושחלים על גבי שרשראות שנקשרו בשני קצותיהן והונחו על חלקה הצר של השבכה. שרשראות אלו השתלשלו מטה עד למקום החיבור הרחב שבין השבכה לכותרת, כך שהרימונים כיסו את קו התפר שבין שתי הקערות המחוברות.
הכתוב מדגיש כי הַכֹּל נְחֹשֶׁת, כלומר הכותרת, השבכה והרימונים נוצקו כולם ממתכת זו [מצודת דוד]. יתרה מזו, וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים, ללמדנו ששני העמודים היו זהים לחלוטין במבנה הכותרות ובעיטורי הרימונים שעליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי פירוט נרחב יותר של מלאכת הכותרות הללו, וכן יישוב של סתירות מסוימות העולות מתוך הכתובים באשר למידותיהן, מופיעים בתיאור המקביל בספר מלכים [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].