כחודש ימים לאחר שירושלים נכבשה, ובעוד צבא האויב בוזז וזורע בה הרס כדרכו של צבא כובש, מגיע לעיר פקיד בבלי בכיר כדי להשליט בה סדר סופי ולהוציא לפועל את החורבן [ביאור שטיינזלץ].
התאריך המצוין, בַּחֹדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, מכוון לעשרה בחודש אב [ביאור שטיינזלץ]. תאריך זה מעורר קושי מול הכתוב בספר מלכים, שם מוזכר כי האירוע התרחש בשבעה בחודש. יישוב הפער הוא שבשבעה בחודש נבוזראדן אכן הגיע לירושלים, אך רק בעשרה בחודש הוא קיבל את הסמכות וציווה בפועל לשרוף הכול [מלבי"ם]. ציון הזמן שְׁנַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה למלכות נבוכדנאצר מבוסס על חישוב שנות המלוכה: כיבוש יהויכין אירע בשנה השמינית למלכותו של נבוכדנאצר, ולאחר מכן מלך צדקיהו אחת עשרה שנים, כך שסך הכול חלפו תשע עשרה שנה [מצודת דוד].
השליח הבבלי נושא בתואר רַב־טַבָּחִים. תואר זה מתאר את הממונה על ההוצאות להורג, אשר תפקידו להשליט סדר, ואינו מצביע בהכרח על אדם האחראי ישירות על התליינים [ביאור שטיינזלץ].
על נבוזראדן נאמר כי הוא עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל. משמעות הביטוי היא שהוא עמד מוכן לשרת את המלך [מצודת דוד] וקיבל ממנו הוראות כיצד לפעול. נבוזראדן לא פעל על דעת עצמו, אלא התנהל כאילו הוא עומד לפני המלך ממש, אף שזה האחרון היה רחוק משם [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, המילה בִּירוּשָׁלִָם החותמת את הפסוק אינה מתארת את מיקומו של מלך בבל, אלא מתקשרת לפועל "בא" שבתחילת המשפט – כלומר, נבוזראדן הוא זה שבא לירושלים [רד"ק].