פסוק זה מתאר את חיסול ההנהגה של ממלכת יהודה, אירוע שחתם את תהליך החורבן והגלות. האנשים שהוצאו להורג, כפי שמתואר במילים וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם, היו למעשה חברי הממשלה ויועציו של המלך צדקיהו. נבוכדנאצר בחר להרוג את כולם משום שראה בהם שותפים הנושאים באחריות למרידה נגדו [ביאור שטיינזלץ].
בסיום הפסוק נאמר וַיִּגֶל יְהוּדָה, כשהמילה וַיִּגֶל נגזרת מהמונח גלות [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית ומסורתית, האות יו"ד במילה זו מנוקדת בחיריק [מנחת שי]. משמעות סיומו של הפסוק היא שעם הוצאתה להורג של ההנהגה המדינית, הושלם סופית התהליך שבו גלה עם יהודה מעל אדמתו [ביאור שטיינזלץ].