לאחר שחזה בזוועות שנעשו בבני משפחתו ובמקורביו, מגיע סופו הטראגי של צדקיהו [ביאור שטיינזלץ]. המלך מועבר לבבל כשהוא עיוור וכבול בַנְחֻשְׁתַּיִם, כלומר בשלשלאות נחושת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שבמצבו צדקיהו כבר לא היווה כל סכנה, הוא הובל כפי שמובילים פושעים, במטרה להשפילו [ביאור שטיינזלץ].
עם הגעתו לבבל, הוא מושם בבֵֽית־הַפְּקֻדֹּת. הפרשנים מסכימים כי מונח זה מכוון לבית סוהר או בית אסירים. המילה הַפְּקֻדֹּת נגזרת מלשון פיקדון וגניזה, המעידה על מהותו של המקום כמקום כליאה [מצודת ציון]. בנוסף, קיימת הערת נוסח לגבי המילה (בבית) [בֵֽית־]: המילה נכתבת בתנ"ך עם האות בי"ת בתחילתה ("בבית" - כתיב), אך מסורת הקריאה משמיטה אותה והיא נקראת "בית" (קרי) [רד"ק, מנחת שי]. שם, בבית הסוהר הבבלי, נותר צדקיהו עד יום מותו.