ירמיהו, פרק נ״ב, פסוק כ״ט

גלות צדקיהו חותמת את המערכה על ירושלים, אך הנתונים המספריים של גל הגולים מתארים מציאות עגומה של עיר שרוקנה מיושביה עוד בטרם החורבן הסופי.

התאריך המצוין בתחילת הפסוק, בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, מעורר קושי כרונולוגי מסוים, שכן מוקדם יותר בספר מוזכרת שנת תשע עשרה לאותו מלך. הפרשנים מיישבים פער זה ומסבירים כי מדובר בגלות צדקיהו, שאכן התרחשה בשנת תשע עשרה לעצם מלכותו של נבוכדנצר, אך נספרת כאן כשנה השמונה עשרה מאז שכבש לראשונה את יהויקים [רש"י, מצודת דוד]. מבחינת כתיב המקרא, המילה שְׁמוֹנֶה נכתבת כאן במלואה עם האות וי"ו [מנחת שי].

באשר ליוצאים מִירוּשָׁלִַם, הכוונה היא לאלו שהוגלו מתוך העיר על ידי מלך בבל [מצודת דוד]. סביב עניין זה קיימת תופעה מעניינת בנוסח הפסוק: בעוד שבחלק מהדפוסים הישנים נוספה המילה "הגלה" לפני המילה מירושלים, כתבי היד המדויקים שוללים תוספת זו וגורסים את הפסוק בלעדיה, כפי שמופיע לפנינו [מנחת שי].

מניין הגולים המדויק, נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם, חושף את תוצאותיו ההרסניות של כיבוש זה, שהיה הכיבוש השני של העיר. מספר זה נחשב מועט יחסית, והוא נובע מכך שראשי העם כבר נלקחו בגלות הקודמת יחד עם יהויכין, ורבים אחרים נהרגו במלחמה או מתו במהלך המצור הממושך. על כן, הגולים בגל זה היו מעטים יותר ונמנו על בני המעמד הנמוך בחברה [ביאור שטיינזלץ].