עם חורבן ירושלים, נלכדה שכבת ההנהגה שנותרה בתוך העיר גופא, מחוץ למתחמי הארמון והמקדש [ביאור שטיינזלץ]. מן העיר נלקח סָרִיס אֶחָד, שהוא שר בכיר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אשר שימש כפָקִיד, כלומר הממונה והמפקד בפועל על הכוחות הלוחמים.
יחד עמו נלקחו שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי־הַמֶּלֶךְ. אלו הם המקורבים היושבים תמיד בחברת המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מספרם מעורר קושי, שכן בתיאור המקביל בספר מלכים מוזכרים חמישה אנשים בלבד. [רש"י] מיישב פער זה בכך שמתוך השבעה, שניים היו חשובים במיוחד, בעוד החמישה הנותרים היו פחותים מהם במעמדם. אנשים אלו מתוארים כמי אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, כלומר, בניגוד לשרים אחרים שברחו, הם נותרו בירושלים או שברחו ושבו אליה בינתיים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
דמות מרכזית נוספת שנלקחה היא סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא, פקידו של מפקד הצבא [מצודת דוד]. באשר לנוסח המדויק של תוארו, [מנחת שי] מעיר כי בחלק מהדפוסים נפל שיבוש ונכתב "השר צבא", אך הנוסח המדויק והנכון על פי המסורת הוא "שר הצבא". תפקידו של סופר זה מוגדר כהַמַּצְבִּא אֶת־עַם הָאָרֶץ, פועל שנגזר מהמילה צבא [מצודת ציון]. סמכותו הייתה ניהולית וביצועית: הוא המגייס, המונה והיודע את מכסת החיילים המדויקת שכל עיר מחויבת להוציא אל שדה המלחמה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, נלקחו שִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ. למרות הכינוי הפשוט לכאורה, מדובר באנשים מכובדים ובעלי מעמד שלא ברחו מן העיר [מצודת דוד], ויש המשערים כי הם היו מחברי הסנהדרין הגדולה [ביאור שטיינזלץ].