ירמיהו, פרק נ״ב, פסוק כ״ח

סיכום סטטיסטי וכרונולוגי של גלי ההגליה לבבל מובא כאן, תוך התמקדות בגל המשמעותי הראשון שהוביל נבוכדראצר.

המילים זֶה הָעָם פותחות את החשבון והסיכום הכללי של מספר הגולים אשר נלקחו לבבל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].

הציון הכרונולוגי בִּשְׁנַת שֶׁבַע מתייחס לגלות יכניה (הידוע גם כיהויכין), שהייתה ההגליה הראשונה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון זמן זה מעורר קושי, שכן בספר מלכים נכתב שגלות זו התרחשה בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר. הפרשנים מציעים שתי דרכים ליישב את הפער: גישה אחת מסבירה כי אמנם מדובר בשנת שמונה לעצם מלוכתו של נבוכדנצר, אך זוהי השנה השביעית מאז שכבש את יהויקים ושעבד אותו [רש"י, מצודת דוד]. גישה שנייה פותרת את הפער בטענה של חפיפת זמנים, ולפיה ההגליה התרחשה בדיוק בתקופת המעבר – בסופה של השנה השביעית ובתחילתה של השנה השמינית [רד"ק].

בהמשך מפרט הכתוב כי גלו יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. המונח יְהוּדִים מדגיש שמדובר ספציפית בגולים מבני שבט יהודה [מצודת דוד]. נתון זה בא להכריע וליישב סתירה מספרית המופיעה בספר מלכים, שם פסוק אחד מונה עשרת אלפים גולים ופסוק אחר מונה שבעת אלפים. החלוקה היא ששבעת אלפים גולים היו משאר השבטים, ואליהם נוספו עוד שלושת אלפים מבני שבט יהודה, וכך הם משלימים את המניין הכולל לעשרת אלפים גולים [רש"י].