לאחר החורבן והגלות, נבוזראדן בחר להשאיר בארץ ישראל חלק מן העניים ביותר, כדי שישמשו כחקלאים וכך הארץ לא תהפוך לשממה מוחלטת [ביאור שטיינזלץ]. המילה ומדלות מופיעה כאן בלשון רבים, בשונה מן הפסוק המקביל בספר מלכים בו נכתב "ומדלת" בלשון יחיד [מנחת שי].
תוארו של נבוזראדן, רב טבחים, מצביע על כך שהיה השר הממונה על ההורגים המבצעים את פקודות המלך [מצודת דוד].
אלו שנותרו בארץ יועדו לעבודות כפיים ספציפיות: לכורמים, כלומר פועלים העובדים בכרמים [מצודת ציון], וליוגבים. המילה האחרונה זכתה למספר פירושים. הגישה המרכזית רואה בכך עבודת אדמה וחפירה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. יש המקשרים זאת למילה "גבים", כלומר עבודת השדות באמצעות חפירת בורות ותעלות [מצודת ציון]. פירוש חלופי מציע כי המילה קשורה ל"יקב" (בחילוף האותיות ג' וק'), ומכוונת לאלו שדורכים את הענבים וממשיכים את היין אל היקבים [מצודת ציון]. לצד ההסברים החקלאיים, חז"ל דרשו כי מדובר בציידי חילזון, המשמש להפקת צבע התכלת [רש"י].