עיצובם האדריכלי של עמודי הנחושת בבית המקדש כלל עיטורים מורכבים, ובהם שורות של רימונים. הכתוב מציג נתונים מספריים הנראים במבט ראשון כסותרים באשר לכמות הרימונים, והפרשנים עומדים על יישוב החשבון המדויק ועל אופן סידורם.
הקושי המרכזי נובע מכך שבתחילת המשפט נמנים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רימונים, אך מיד לאחר מכן נאמר כי כָּל־הָרִמּוֹנִים מֵאָה. בנוסף לכך, בספר מלכים מוזכרים מאתיים רימונים לכל עמוד. כדי ליישב זאת, מסבירים [רש"י, מצודת דוד] כי על כל עמוד היו שני טורים של רימונים, כאשר כל טור מנה בדיוק מאה רימונים, ובסך הכול מאתיים לעמוד וארבע מאות לשני העמודים יחד. המספר תשעים ושישה מתייחס אך ורק לרימונים שהיו גלויים לעין. מכיוון ששלמה המלך הציב את העמודים סמוך מאוד לכותל ההיכל, הקיר הסתיר ארבעה רימונים מכל טור, וכך נותרו תשעים ושישה רימונים הנראים כלפי חוץ. לעומת זאת, [ביאור שטיינזלץ] מציע גישה שונה ולפיה תשעים ושישה הרימונים סודרו בכיוון אחד, ייתכן שבמבנה לולייני סביב העמוד, ואילו ארבעת הרימונים שהשלימו למאה היו פשוט רימונים בודדים שלא נכללו בתוך השורה המרכזית.
באשר למילה ר֑וּחָה, הפרשנים מעירים תחילה על המבנה הדקדוקי שלה ומציינים כי היא נהגית במלעיל, כלומר בהטעמת ההברה שלפני האחרונה, והאות ה' בסופה היא תוספת [רד"ק, מנחת שי]. משמעות המילה נידונה במספר אופנים. [רש"י] מבאר על פי כללי הדקדוק כי האות ה' בסוף המילה מחליפה את האות ל' בתחילתה, כך שהמשמעות היא "לרוח", כלומר הרימונים שהיו נראים לרוחות ולכיווני העמוד. [רד"ק] מסכים עם קו זה ומוסיף כי הכוונה היא לצד ופאה. מנגד, [מצודת ציון, מצודת דוד] מפרשים את המילה מלשון אוויר וחלל, ומסבירים כי אלו הרימונים שהיו גלויים לאוויר האולם ועין הרואה יכלה להבחין בהם. כל אותם רימונים היו תלויים עַל־הַשְּׂבָכָ֖ה, שהיא רשת העיטורים שהקיפה את העמודים מכל עבר [מצודת דוד].