רגעי המילוט האחרונים של המלך מסתיימים בלכידתו הפתאומית בידי האויב ונטישתו על ידי צבאו שלו.
וַיַּשִּׂיגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ מוסבר על פי מסורת חז"ל, ולפיה צדקיהו ניסה להימלט דרך מערה ארוכה שהובילה עד לערבות יריחו. באותה עת, הכשדים רדפו במקרה אחר צבי שחלף מעל פני המערה. כאשר הגיעו הרודפים לפתחה, הם הופתעו למצוא את המלך בדיוק כשיצא ממנה, וכך תפסו אותו [מצודת דוד].
באותם רגעי משבר, וְכָל־חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו, כלומר חייליו התפזרו [מצודת ציון]. נטישה זו אירעה משום שהחיילים היו מהירים יותר ויכלו להימלט בקלות, ולכן הפקירו את המלך לגורלו. צדקיהו לא הצליח לברוח כמותם, שכן לא היה איש מלחמה, ותנועתו הייתה איטית יותר מאחר שהיה מוקף בבני משפחתו [ביאור שטיינזלץ].