תארו לעצמכם מלך שמנסה לברוח מאויבים דרך מנהרה סודית וארוכה. צדקיהו המלך ניסה להימלט בדיוק כך, דרך מערה ארוכה מאוד שהובילה עד לאזור שנקרא ערבות יריחו. באותו זמן, חיילי האויב בכלל לא חיפשו אותו שם, אלא רדפו במקרה אחרי צבי שרץ למעלה, מעל המערה. בדיוק כשהחיילים הגיעו לפתח המערה, הם הופתעו פתאום לראות את המלך יוצא החוצה! וכך וַיַּשִּׂיגוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ, כלומר הם תפסו אותו.
אבל איפה היו החיילים של המלך שהיו אמורים לשמור עליו? מתברר שבאותם רגעים קשים, וְכָל־חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו, כלומר החיילים שלו פשוט התפזרו ועזבו אותו. החיילים היו מהירים והצליחו לברוח בקלות. לעומתם, צדקיהו לא היה איש מלחמה שרגיל לרוץ, והוא התקדם לאט יותר כי הוא שמר על בני המשפחה שלו שהיו איתו, ולכן הוא נשאר מאחור ונתפס.