איוב חווה תחושת נרדפות ועמידה חסרת אונים מול תוקף אכזר, שעשוי להיות ה' עצמו, השטן, או אויב אנושי המעליל עליו שקרים. כעסו של אותו תוקף, אַפּוֹ, הוא שקרע וטָרַף את איוב, תוך שהוא נוטר לו איבה ושנאה עמוקה, ועל כן וַיִּשְׂטְמֵנִי. מתוך זעם התוקף שוחק את שיניו וחָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו, אם כי ייתכן שה' הוא שחרק שיניים כלפי השטן על שהסיתו לפגוע באיוב לחינם. לבסוף, צָרִי, שהוא אויבי, נועץ בי מבט מאיים ויִלְטֹשׁ עֵינָיו לִי. הוא מחדד את עיניו כמו אומן המלטש חרב, כדי להחריד את איוב, לבחון את תגובתו למכות ולזמום כיצד להמשיך ולפגוע בו.
איוב, פרק ט״ז, פסוק ט׳
אַפּ֤וֹ טָרַ֨ף ׀ וַֽיִּשְׂטְמֵ֗נִי חָרַ֣ק עָלַ֣י בְּשִׁנָּ֑יו צָרִ֓י ׀ יִלְטֹ֖שׁ עֵינָ֣יו לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.