איוב מביע תסכול עמוק מטענות רעיו ושואל הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ, כלומר האם יש סוף לדברי סרק ריקים מתוכן. בשונה מדיון הגיוני המגיע לסיום ברור, דברים חסרי משמעות יכולים להימשך ולמחזר את אותן טענות ללא הקשבה וללא חידוש. לכן הוא תוהה אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה, ושואל מהו הדבר שדוחף ומאלץ אותך להמשיך להשיב. אם אין בפיך דעת מוטב שתחדל, ואם אתה סבור שדבריך צודקים הרי שלא הבאת שום הוכחה ממשית, ועצם החזרה על דבריך אינה מבררת את האמת ואינה מעניקה לך ניצחון.
איוב, פרק ט״ז, פסוק ג׳
הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי־ר֑וּחַ א֥וֹ מַה־יַּ֝מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַֽעֲנֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.