איוב מתאר מעבר פתאומי ואלים ממצב של שלווה מוחלטת להרס גופני ונפשי. התיאור הציורי מציג אותו כקורבן חסר אונים הנתון למסכת עינויים שיטתית ואכזרית.
באשר לזהות הגורם המכה, קיימת מחלוקת בין המפרשים. בעוד שיש הסבורים כי איוב מתרעם כאן ישירות כלפי ה' המייסר אותו [רמב"ן, תקות אנוש], אחרים קושרים זאת לפסוק הקודם ומסבירים כי המכה הוא השטן או אדם רשע שה' הסגיר את איוב לידיו [רש"י, אלשיך]. גישה ייחודית מסבירה כי ה' הציב את איוב כמטרה לחציו של השטן, כדי להסיט את תשומת ליבו מלהשטין על עם ישראל [אלשיך].
את אופן הפגיעה עצמו מדמים לדרך פעולתו של אריה או טורף אכזר המשחק בטרפו; הוא תוקף, מניח לקורבן לנסות להימלט, ואז לוכד אותו שוב בעורפו ומרסק אותו כליל [מלבי"ם].
איוב פותח במילים שָׁלֵו הָיִיתִי, כלומר ישבתי בנחת ולפתע פגעה בי הרעה [מצודת דוד]. מיד לאחר מכן וַיְפַרְפְּרֵנִי, פעולה שרוב הפרשנים מסבירים כעניין של שבירה ופירור הגוף לחתיכות קטנות, ויש המוסיפים גם משמעות של ניעור וטלטול אלימים [ביאור שטיינזלץ]. כפל האותיות במילה זו מורה על פעולה אינטנסיבית, חוזרת ורבת עוצמה [מלבי"ם, תקות אנוש].
לאחר מכן התוקף וְאָחַז בְּעָרְפִּי, תפס באחורי ראשי וצווארי [מצודת ציון]. יש המסבירים כי האחיזה המכוונת בעורף נועדה לשמור על המפרקת שלמה, כדי שאיוב לא ימות מיד ויוכל להמשיך לסבול את המשך ההתעללות [אלשיך]. מתוך אחיזה זו וַיְפַצְפְּצֵנִי, הכה בי בחבטה רבה שריסקה אותי לשברים ופיזרה את הפירורים לכל עבר, בדומה לפטיש המפוצץ סלע [רש"י, מצודות, רלב"ג, מלבי"ם].
לבסוף, לאחר שאיוב רוסק וכבר אינו יכול לזוז ממקומו, וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה. התוקף העמיד אותו כלוח מטרה נייח, כדי לכוון ולירות בו את חיצי הייסורים והמכאובים [מצודות, רלב"ג, מלבי"ם].