כאשר אדם שרוי בסבל עמוק, לעיתים הכאב הקשה ביותר אינו הפיזי, אלא הבידוד החברתי וההשפלה הפומבית. איוב חווה מתקפה קולקטיבית, שבה סביבתו מתאחדת נגדו באכזריות מילולית הנתפסת כמהלומה פיזית של ממש.
הביטוי פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם מתאר את תנועת הפתיחה וההרחבה של הפה [רש"י, רלב"ג, מצודת ציון], כאשר האות בי"ת במילה בְּפִיהֶם משמשת כאות תחילית נוספת שאינה משנה את המשמעות [מצודת ציון]. פעירה זו מבטאת צעקות [ביאור שטיינזלץ] והטחת עלבונות. זהותם של אותם פוערים נתונה לפרשנויות שונות: יש הסבורים כי מדובר בחבריו של איוב [מצודת דוד, תקות אנוש], אחרים רואים בכך את כלל הקהל שעמד סביבו [מלבי"ם], ויש שלקחו זאת למישור השמימי ופירשו שמדובר במלאכים העומדים לפני ה' [אלשיך]. מטרת פתיחת הפה היא להכריז בביטחון כי איוב אכן רשע ואשם בדין [רמב"ן, מלבי"ם].
ההשפלה ממשיכה במילים בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי. הכאה על הלחי, שהיא החלק הגבוה של הפנים [מצודת ציון], מהווה את מכת הביזיון וההשפלה החמורה ביותר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מכה זו אינה בהכרח פיזית, אלא נאמרת על דרך ההשאלה: דברי החרפה שהם מטיחים בו קשים ופוגעניים כל כך, עד שהם מרגישים לאיוב כאילו סטרו לו על פניו [מצודת דוד]. הדבר משול לאדם הנחשד בפשע, וכאשר הוא צועק מתוך ייסוריו, הקהל רואה בכך הוכחה לאשמתו, צועק עליו ומכה אותו [מלבי"ם]. גישה שונה מקשרת את ההכאה לייסורים הקודמים שכבר הונחתו על איוב מאת ה' [אלשיך].
סופו של הפסוק, יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן, מתאר את ההתאגדות נגדו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה יִתְמַלָּאוּן אינה עוסקת במילוי רגיל, אלא בלשון של אסיפה וקיבוץ אנשים, שכן כל התאספות של המון יוצרת מעין "מילוי" של המקום. מדובר בהתאספות מוחלטת וכללית, שבה לא חסר איש מהמחרפים [מלבי"ם ביאור המילות]. כולם מתקבצים יַחַד מתוך הסכמה אחידה ואמונה מלאה באשמתו של איוב [רמב"ן, מלבי"ם]. מנגד, קיימת גישה המפרשת את המילה כפשוטה, במשמעות של מילוי הנפש: הם מתאחדים כדי למלא את נפשם בכעס כלפיו [תקות אנוש], או כדי לספק ולמלא את רצונם בו [אבן עזרא].