איוב, פרק ט״ז, פסוק ד׳

איוב מדמיין מצב של חילופי תפקידים שבו רעיו היו סובלים במקומו, ובוחן כיצד היה נוהג לוּ, כלומר אם, הם היו תַּחַת נַפְשִׁי. ניתן להבין את דבריו כביקורת עוקצנית, שלפיה גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה ויכולתי להטיף לכם, לחבר מילים ריקות כך שאַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים, וללעוג או לזייף השתתפות בצער על ידי כך שוְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי, פשוט בראשי. מנגד, דבריו עשויים להתפרש כשאלה רטורית המביעה פליאה על אכזריותם כלפיו. לפי הבנה זו, איוב תוהה אם היה מאשים אותם כמותם, ומצהיר כי להפך, הוא היה מצדיק את תלונותיהם ומניע את ראשו מתוך צער כן, אפילו אם ייסוריהם היו באים לכפר על נפשו שלו.