איוב, פרק ט״ז, פסוק ה׳

לו היו היוצרות מתהפכים ורעיו של איוב היו סובלים במקומו, הוא מצהיר כי אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי, כלומר יעניק להם תמיכה וחיזוק מילולי מתוך הכרה בצדקתם. לצד זאת, ייתכן שיש כאן עקיצה אירונית ולפיה היה מסתפק בדיבורים בלבד ללא עזרה מעשית, בדיוק כפי שהם נוהגים בו כעת. וְנִיד שְׂפָתַי, כלומר תנועת שפתיו בדיבור או לאות השתתפות בצער, יַחְשֹׂךְ וימנע את הכאב שלהם, שכן חלוקת הצער מביאה נחמה. לחלופין, המניעה מתייחסת לשפתיו שלו, כך שהיה בוחר לשתוק כאשר הדיבור אינו מועיל, או נאלם דום אם היה מנסה לנחם אותם מן השפה ולחוץ בדברי חנופה. מזווית שונה, ייתכן שאיוב מתייחס למצבו הנוכחי וקובל שאילו רעיו היו מנחמים אותו כראוי, בכיו וזעקתו היו נעצרים.