איוב, פרק ט״ז, פסוק ו׳

איוב שרוי במלכוד של חוסר אונים, שבו גם אִם אֲדַבְּרָה ואבחר להשמיע את קולי, לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי ולא יפחת, וגם אם אבחר לשתוק וְאַחְדְּלָה מדיבור, מַה מִּנִּי יַהֲלֹךְ, כלומר שום חלק מהייסורים לא יסור וילך ממני. מכיוון שהוא משוכנע בחפותו, הוא מבין שייסוריו אינם ממרקים עוון, ולכן תגובה או התעלמות מדברי הניחומים הריקים של רעיו לא יביאו מזור למצוקתו. יתרה מזאת, הוא מסרב להחניף לרעיו בשקר כדי לשמור על שלום מדומה, שכן דיבור כזה לא יפחית מכאבו אלא יוסיף עליו את כאב החטא, ולכן הוא מעדיף לשתוק ולא לפגוע בעצמו באופן פעיל.