איוב, פרק ט״ז, פסוק ז׳

הייסורים הפיזיים והנפשיים, או לחלופין הוויכוחים המייגעים עם רעיו, הביאו את איוב לכדי עייפות מוחלטת ואובדן כוחות הגורמים לו לזעוק אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי. בהמשך דבריו הוא פונה לה' וקובל הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי, בטענה שה' החריב והשמיד כליל את עשרת ילדיו ובני ביתו שהיו כעדה סביבו. מנגד, ניתן להבין את המילה הֲשִׁמּוֹתָ כלשון תדהמה ושתיקה, כך שהמכות שניחתו על איוב גרמו לקהל האבלים הנאסף סביבו להשתומם ולשתוק מכאב. פירוש נוסף רואה במושג עֲדָתִי ביטוי מושאל המכוון כלפי חבריו, אשר החריבו וסתרו את טענותיו, או שהדהימו את השומעים בעקבות ההאשמות הקשות שהטיחו בו.