איוב, פרק ט״ז, פסוק י״ט

למרות שחבריו מסיקים כי סבלו מעיד על חטאיו, איוב מכריז כי גַּם־עַתָּה, כפי שהיה טרם ייסוריו, עדותו של ה' על צדקתו עומדת בעינה. הוא מצהיר כי הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם נמצא עֵדִי, ה' בוחן הכליות והלב שיעיד על חפותו מול החברים, כאשר גישה אחרת מציעה שמערכת השמים עצמה תעיד שייסורים אינם מוכיחים אשמה. כדי לחזק את דבריו הוא משתמש בכפל לשון פיוטי ומוסיף כי וְשָׂהֲדִי, מילה בארמית שמשמעותה עד, נמצא בַּמְּרֹמִים. לצד ההסבר הפיוטי, יש הרואים בכפילות זו הבחנה מהותית: בעוד שהחלק הראשון עוסק בעניינים שבין אדם לחברו הנידונים ברקיעים המוכרים, החלק השני מרמז לעדות בעניינים שבין אדם למקום, הנידונה בבתי דין רוחניים, עליונים ונשגבים יותר.