מול חבריו המדברים אליו בלשון רהוטה ומסלפים את דבריו, איוב מבין כי אין לו כל עזרה ממשית להוכחת צדקתו. גם אם מְלִיצַי רֵעָי הם מחשבותיו הטהורות או המלאכים שיצר במעשיו הטובים, עדותם בעדו עלולה להיפסל מחשש למשוא פנים. מתוך בדידות זו הוא מכריז כי אֶל־אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי, ודמעותיו זולגות בטפטוף מתמשך ממש כמו מים מגג. בכי זה הוא פנייה אקטיבית אל ה' בתחינה שישמש לו שופט ועד, ויאפשר לו להתווכח עמו ישירות על חפותו טרם יסתיימו ימיו הקצרים בעולם.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.