אדם הסובל מעוול דורש שסבלו לא יועלם, אלא יישאר גלוי עד שייעשה עמו צדק. בקריאתו אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי הוא פונה אל האדמה שלא תבלע את דמו השפוך, כדי שישמש תזכורת מתמדת לחפותו ויעורר רחמים, ובאופן מושאל גם אל שוכני הארץ שלא יסתירו את עדותם ובכך ימנעו חילול שם ה'. בהמשך הוא זועק וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי, בדרישה שלא יימצא לקולו שום מקום מסתור בארץ שבו יושתק או ייבלע. משלא תמצא מנוח בארץ, הזעקה תמשיך להדהד ללא הרף ותעלה מיד השמימה, שם נמצאים העדים האמיתיים לכך שהדין עמו.
איוב, פרק ט״ז, פסוק י״ח
אֶ֭רֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל־יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.