איוב, פרק ט״ז, פסוק ט״ז

ייסוריו הקשים של איוב מטביעים חותם פיזי עמוק על מראהו, וניכר כי פָּנַי חֳמַרְמְרוּ מִנִּי־בֶכִי. פניו התכווצו ונראו כשרופים, האדימו והתלהטו מחום הצער, או שהתכסו בטיט עכור של דמעות. הבכי פגע גם בראייתו, וְעַל עַפְעַפַּי שורה צַלְמָוֶת, כלומר חשכה המכסה את אישוניו באופל או מבטאת את קרבתו הממשית אל המוות. בנוסף לסבל הגופני, מראהו מעיד על מאבקו הרוחני לשמור על טהרתו, שכן הוא התמיד בבכי כדי להשפיל את עיניו ולמנוע מהן להביט בחטא.