איוב, פרק ל״ז, פסוק י״א

השליטה המוחלטת של ה' באיתני הטבע מתגלה לעיתים קרובות דווקא בתמורות הפתאומיות של מזג האוויר, הממחישות כיצד חוקי הטבע כפופים להשגחה העליונה.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילה בְּרִי נגזרת מלשון ברור, נקי ובהיר. לפי קו מחשבה זה, תחילת הפסוק אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב מלמדת כי אפילו ביום שבו האוויר צח ואין כל סימן לגשם, ה' יכול לפתע להטריח ולהעמיס על העָב – הענן – משא כבד של מים. מעבר פתאומי זה ממצב של שמיים בהירים לעננות כבדה אינו תהליך טבעי רגיל, אלא עדות להשגחה אלוהית ישירה [אלשיך, מצודת דוד]. מנגד, קיימת דעה המפרשת את האות בי"ת כאות יחס, כך שהמילה מבוססת על השורש רו"ה, ומצביעה על עת שבה האדמה צמאה וזקוקה לרוויה [תקות אנוש, אבן עזרא]. גישה שונה לחלוטין מזהה במילים אַף־בְּרִי את שמו של המלאך הממונה על העננים והגשמים [רש"י, מצודת דוד]. פירוש נוסף קושר את המילה ללובן ובוהק, ומסביר כי מדובר בשלג או ברד כבד שהופך לטורח ולמשא על הענן שמתקשה לשאת אותו [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה במושג הטרחה ביטוי לענן שנוצר ומתפזר מבלי להוריד גשם, כך שעצם קיומו היה לעמל ולטורח חסר תועלת [רלב"ג].

החלק השני של הפסוק, יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ, מתאר את פעולת הפיזור וההפצה. הפרשנים נחלקו מה בדיוק מופץ. קבוצה אחת מסבירה כי הענן הוא שמפזר ומוריד את הגשם או השלג על פני הארץ, כאשר המילה אוֹרוֹ מתפרשת כגשמו של ה' [רש"י, שטיינזלץ, מלבי"ם]. לעומתם, יש המסבירים כי ה' הוא שמפזר ומעלים את הענן עצמו, כדי לגלות מחדש את אור השמש. כשם שה' יכול לקבץ עננים בן רגע, כך הוא יכול לפזרם כהרף עין ולמנוע את ירידת המטר, במהלך שנועד להפליא ולהראות את כוחו [אלשיך, תקות אנוש]. זווית מעניינת נוספת מציעה כי הפסוק מתאר תופעה שבה הענן מפיץ את גשמו בדיוק בזמן שהשמש מאירה ונגלית [אבן עזרא].