כוחות הטבע העזים, על סערותיהם וצינתם העמוקה, פועלים מתוך סדר פלאי ומוכוונים ממקומות מסתור שנקבעו להם מראש על ידי ה'. הופעתן של תופעות מזג האוויר הקיצוניות מתחלקת לשני כוחות מנוגדים המגיעים ממקורות שונים.
החלק הראשון, מִן־הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה, מתאר את יציאת הסערה ממקום משכנה. יש המסבירים כי מדובר במדור או בענן עצמו שבו נוצרת ונאצרת הרוח בטרם היא מתפרצת [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה הַחֶדֶר מכוונת ל"חדרי תימן", כלומר לפאת דרום, ממנה מגיעות הסופות והסערות הגדולות. דעה ייחודית גורסת כי מקום זה מסמל דווקא את פאת מזרח, המאופיינת בתנועה מתמדת של רוחות [תקות אנוש].
בחלקו השני, וּמִמְּזָרִים קָרָה, מוסבר מניין מגיע קור החורף העז. המילה מְּזָרִים זכתה לשלוש גישות פרשניות עיקריות:
הגישה הראשונה רואה במילה זו שם של אוצר או מחסן מיוחד שבו שמורה הצינה, וממנו היא משוחררת אל העולם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מפרשת את המילה על בסיס פעולת הרוח. לפי גישה זו, מדובר ברוחות הצפוניות אשר מפזרות את העננים והאדים ומביאות עמן קור חזק [רלב"ג, מלבי"ם, אבן עזרא, אלשיך]. יש המוצאים במילה זו גם קשר לשורש ז.ר.מ, המעיד על זרם של רוח או סערה, או מלשון רשת הפרוסה וזרה [רלב"ג, מלבי"ם, אבן עזרא].
הגישה השלישית, המשותפת לפרשנים רבים, קובעת כי מְּזָרִים הם למעשה כוכבים או מערכות כוכבים. לפי הסבר זה, האות רי"ש מתחלפת באות למ"ד, והכוונה היא ל"מזלות" או ל"מזרות" – כוכבים ספציפיים, כמו מזל כימה, או שנים עשר המזלות השולטים בחודשי השנה. אלו הם אזורים קודרים החשוכים מאור השמש, ומהשפעתם השמימית יורד הקור אל הארץ [מצודת דוד, מצודת ציון, רמב"ן, תקות אנוש, אבן עזרא].