האדם ניצב מול תופעות הטבע המורכבות, ונדרש להכיר במוגבלות שכלו אל מול החכמה האלוהית המפעילה אותן. השאלה המופנית לאדם מאתגרת את תפיסתו, ומבקשת לברר האם ביכולתו להבין את החוקיות הנסתרת של מערכות מזג האוויר ואת האופן שבו ה' שולט בהן.
הקביעה בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם מובנת בקרב רוב הפרשנים כהתייחסות לחוקיות שה' טבע בבריאה. ה' גוזר על העננים את אופן פעולתם [רלב"ג], קובע את חוקי הגשם והמשקעים [מלבי"ם], ומעמיד אותם בציוויו [רש"י]. השאלה הֲתֵדַע באה לשלול את המחשבה שהעולם מתנהל מתוך מערכת טבעית או אסטרולוגית עיוורת, ומדגישה כי האדם אינו יכול לדעת מראש מתי יחליט ה' להוריד את המטר [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כתיאור פיזי של הרגע שבו ה' מניח ופורס את העננים מעל בני האדם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
לגבי סוף הפסוק, וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ, המילה וְהוֹפִיעַ משמעותה האיר או הזריח [רלב"ג, מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו מהו אותו "אור". גישה אחת מסבירה שמדובר באור ממשי בתוך הענן [אבן עזרא], כגון הברק שנוצר מהתלקחות האדים [רלב"ג], או האנרגיה החשמלית הנאגרת בענן ומחוללת בו שינויים [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי המילה "אור" כאן היא ביטוי מושאל המתייחס לגשם עצמו. לפי פירוש זה, הפסוק מתאר את הרגע שבו טיפת המטר מתגלה ויוצאת מן הענן, תהליך שנשאר נסתר מעין האדם עד לרגע התרחשותו בפועל [מצודת דוד, מצודת ציון].
זווית שונה לחלוטין מציגה קריאה היסטורית-רוחנית של הפסוק. בדרך כלל, ענן המכסה את השמיים מביא עמו חושך. אך כאשר פרס ה' את ענני הכבוד מעל בני ישראל בצאתם ממצרים (בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם), הם לא ישבו באפלה. אדרבה, וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ – הענן עצמו הפיק אור פלאי. הסיבה לכך היא שלא היה זה ענן טבעי, אלא ענן רוחני שמקורו בגן עדן [אלשיך].