תופעות הטבע ומזג האוויר החורפי פועלים תחת ציווי אלוהי ישיר ומיידי. המעבר ממצב של אדים לשלג, כמו גם עוצמות הגשם המשתנות, משקפים את שליטתו המוחלטת של ה' באיתני הטבע, הפועלים כעבדים הממלאים את פקודת מלכם.
החלק הראשון של הפסוק עוסק בשלג. כאשר ה' פונה אל השלג, כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר, הוא מצווה עליו: הֱוֵא־אָרֶץ. המילה הֱוֵא משמעותה פשוט "היה" [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה בציווי זה היא שהשלג יהיה על הארץ. מבחינה לשונית, המילה ארץ כאן משמשת כאילו נכתבה עם האות בי"ת, כלומר "בארץ" [אבן עזרא]. בניגוד לגשם שמחלחל אל תוך האדמה, השלג מצטווה להיות מונח על פני הארץ [ביאור שטיינזלץ]. ה' מצווה על השלג להופיע עוד בטרם נוצר, והוא מיד יורד ומתהווה בארץ [רמב"ן, תקות אנוש].
גישה שונה מסבירה כי הפסוק מתאר את תהליך התהוות השלג בחורף. לפי פירוש זה, ה' מצווה על הארץ ועל כל טיפות המים שבאוויר להתהפך ולהפוך לשלג ממש, בעקבות התקררות האוויר [מלבי"ם]. גישה נוספת קושרת את הפסוק לתהליך בריאת העולם, ומסבירה כי ה' הקפיא את המים העליונים, הפך אותם לשלג, ומתוך עכירותו ועביותו של שלג זה נוצרה הארץ [אלשיך].
לאחר מכן, הפסוק עובר לתאר את הגשמים ומחלק אותם לשני סוגים שונים של משקעים [רמב"ן, תקות אנוש]. הסוג הראשון הוא וְגֶשֶׁם מָטָר, שהוא גשם דק היורד בנחת. הסוג השני הוא וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ, המתאר גשם חזק, רב ושוטף היורד בכוח עצום. המילה עֻזּוֹ נגזרת מהמילה "עז", בתוספת האות וי"ו [רלב"ג]. מחזור גשמים זה פועל בעוצמות שונות כדי להצמיח עשב בחורף ולהבשיל פירות בקיץ [רמב"ן].
כל תופעות הטבע הללו, היורדות מארבע רוחות השמים על ידי קולות ה' [רש"י], נראות לעין כל בעת רדתן ומוכיחות את ההשגחה האלוהית [מצודת דוד]. דרכן מתגלה כיצד ה' מפיק מאותו מקור עצמו פעולות הפוכות, שכן מאותם אוצרות שמים יכול לרדת גשם רך של חסד וברכה, או לחלופין מטר עז של דין ורוגז [אלשיך].