תופעת הגשם ותנועת העננים אינן רק התרחשויות טבעיות, אלא כלים מדויקים של השגחה אלוהית. ה' מכוון את כוחות הטבע כדי להוציא לפועל את רצונו, והוא מחלק את הנהגתו לשלוש דרכים מרכזיות. המילה ימציאהו מבטאת הזמנה, הושטה והכוונה של הגשם או של סיבותיו הטבעיות אל אחת משלוש המטרות הללו [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם].
הדרך הראשונה היא לשבט. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשבט מוסר, פורענות ומידת הדין. ה' משתמש בגשם כדי להעניש ולייסר את בני האדם למען ישובו אליו. עונש זה בא לידי ביטוי בעצירת הגשמים, בהפיכתם לשלג מזיק, או בהורדתם במקומות שבהם אין בהם תועלת ואף יש בהם נזק, כגון על הרים קירחים, עמקים עמוקים, סלעים או בלב ים, במטרה להשחית את הזרע [רש"י, מצודות, מלבי"ם, אבן עזרא, שטיינזלץ, תקות אנוש, אלשיך]. לעומת גישה זו, ישנה דעה חולקת המפרשת את המילה לשבט לא כעונש, אלא כמשפחה או שבט ספציפי שה' בוחר להוריד להם גשם [רמב"ן].
הדרך השנייה היא לארצו. זהו המסלול הממוצע של דרך הטבע, שבו יורד הגשם במידה בינונית ומדויקת כפי שנגזר בתחילת השנה, ללא תוספת חסד וללא פורענות. גשם זה נועד לצרכים הבסיסיים של הארץ, כדי להחיות את האדמה, הבהמות והצמחים, והוא מוענק לאנשים הנכנעים לה' [רש"י, מלבי"ם, תקות אנוש, מצודת דוד, אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים זאת כגשם המכוון לארץ מסוימת שה' חפץ בה [רמב"ן]. זווית נוספת מציעה כי ה' מביא עננים כדי להראות את חיבתו לארץ, אך נמנע מלהוריד את הגשם בפועל משום שיושביה אינם מקיימים את המצוות התלויות בה [אלשיך].
הדרך השלישית היא לחסד, המייצגת את מידת הרחמים והברכה. כאשר בני האדם מיטיבים את מעשיהם והופכים לצדיקים יותר משהיו בעת גזירת הדין, ה' מחולל פלאים. גם אם נגזרה מראש כמות גשם מועטה, הוא מתמרן את העננים כך שהגשם יֵרד בדיוק בזמן ובמקום הנדרשים, מבלי שאפילו טיפה אחת תלך לאיבוד [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. חסד זה יכול להיות מופנה גם לאדם בודד, כדי להשקות את שדהו הפרטי [רמב"ן]. מעבר לכך, לעיתים המטרה של הבאת העננים ועיכוב הגשם היא לעורר את בני האדם לעשות חסד איש עם רעהו, ורק לאחר שיתקנו את מעשיהם ויגמלו חסד, יומצא להם הגשם המיוחל [אלשיך].