יהושע, פרק א׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם לחשוב איך מרגישים כשמנהיג גדול או מורה אהוב מסיים את תפקידו, ומישהו חדש צריך להיכנס לנעליים שלו? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל רגע לפני הכניסה לארץ. ספר יהושע פותח תקופה חדשה, והמילה וַיְהִי מחברת אותנו ישירות לסוף התורה ולפטירתו של משה רבנו. ה' פונה אל יהושע אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה, וזה לא במקרה. כל עוד משה היה בחיים, עם ישראל לא היה צריך נביא נוסף, כי ה' העביר את ההדרכה שלו דרכו. רק לאחר פטירתו נפתחה הדרך ליהושע להפוך למנהיג. משה זוכה כאן לתואר המיוחד עֶבֶד ה', מפני שהוא הקדיש את כל כוחו וזמנו לעבודת ה'. לעומתו, יהושע נקרא בינתיים מְשָׁרֵת מֹשֶׁה. הוא עדיין לא נקרא בתואר של משה כי טרם ביצע את השליחות העצמאית שלו, אך דווקא השירות המסור, השהייה במחיצת המורה הגדול שלו והלמידה הצמודה ממנו הם אלו שהכשירו אותו להנהגה. דרך אגב, שמו של יהושע נכתב בִּן נוּן עם צליל 'אי' במקום 'בן' רגיל, פשוט כדי להקל על הקריאה של המילים הקצרות כשהן סמוכות זו לזו. באותם ימים יהושע היה שקוע באבל כבד על משה רבו. ה' פונה אליו כדי לעודד אותו, מסביר לו שמשה נמצא במקום טוב, ואומר לו שהגיעה העת לקום ולפעול. הדיבור מסתיים במילה לֵאמֹר, שמורה ליהושע לא לשמור את הדברים לעצמו, אלא להעביר את המסר הלאה לעם ישראל ולהכין אותם לרגע הגדול של חציית נהר הירדן.