יצא לכם פעם להסתכל על מפה ולבדוק אילו מקומות נוגעים זה בזה? ממש כמו בפאזל, גם בארץ ישראל לכל שבט היה שטח משלו שגבל בשבטים אחרים. כשהגיע הזמן לחלק את האזור המשותף של בני יוסף, נקבעו הגבולות בדיוק רב. השטח חולק כך שנֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה, כלומר שבט אפרים קיבל את החלק הדרומי, ושבט מנשה קיבל את החלק הצפוני, כאשר נחל קנה שימש כסימן גבול שהפריד ביניהם.
בצד המערבי נאמר וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ, כלומר הים התיכון היה הגבול. למרות שהמילה גבולו כתובה בלשון יחיד ומתייחסת לשבט מנשה, הים היה למעשה הגבול המערבי של שני השבטים גם יחד. לאחר מכן מפורטים השכנים הנוספים של שבט מנשה. המילה יִפְגְּעוּן פירושה ייפגשו, כלומר ייצרו קו גבול משותף. לכן, וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן משמעותו שבצפון הנחלה פגשה את הגבול של שבט אשר, וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח משמעותו שבצד המזרחי, קרוב לנהר הירדן, הנחלה נשקה לשטח של שבט יששכר.