נסו לדמיין שאתם מציירים קו ארוך על האדמה כדי לחלק חצר גדולה לשני אחים. זה בדיוק מה שקורה כאן, כשאנחנו משרטטים את קו הגבול המדויק שבין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט יהודה. הקו הזה הוא בעצם הגבול הדרומי של שבט בנימין, והוא משמש גם בתור הגבול הצפוני של שבט יהודה.
התנ"ך מתאר לנו את מסלול הגבול כשהוא מתקדם ממערב למזרח. בגלל הכיוון הזה, קורה משהו מעניין בשטח: כל מקום שבו מתואר כאן שהגבול יורד, אם נסתכל בתיאור של נחלת יהודה שנכתב בכיוון ההפוך ממזרח למערב, נראה שכתוב שם שהגבול דווקא עולה.
המסלול שלנו מתחיל מאזור שנקרא וּפְאַת נֶגְבָּה, כלומר מהקצה הדרומי של עיר בשם קרית יערים. משם הגבול ממשיך יָמָּה, אל הים. לא מדובר כאן על הים התיכון הגדול, אלא על מקווה מים מסוים שהיה באזור ההוא. משם קו הגבול נמשך ומתרחב לכיוון דרום, וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, עד שהוא מגיע אל מי המעיין.