יצא לכם פעם לצייר מפה ולדאוג שכל הקווים יתחברו בדיוק במקום הנכון? כשחילקו את ארץ ישראל לשבטים, היו חייבים להיות מדויקים מאוד. נחלת שבט בנימין נמצאת בדיוק באמצע, בין שני שבטים גדולים: שבט אפרים בצפון ושבט יהודה בדרום. כדי להסביר איך עובר קו הגבול המערבי שמחבר ביניהם, משתמשים במילה וְתָאַר, שמשמעותה שהגבול עושה סיבוב ומקיף את השטח. לאחר מכן הקו וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה, כלומר פונה אל הצד המערבי ומתחיל לרדת לכיוון דרום.
נקודת ההתחלה של הקו הזה היא מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן נֶגְבָּה, שזהו ההר שנמצא מדרום לעיר בית חורון. משם הגבול יורד עד לסופו, שעליו נאמר וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל קִרְיַת בַּעַל. המקום הזה, שמוסבר במילים הִיא קִרְיַת יְעָרִים, מוזכר בתור עִיר בְּנֵי יְהוּדָה. זה מראה לנו שהנחלה של בנימין מגיעה ממש עד לערי שבט יהודה.
המיקום המיוחד הזה, ממש באמצע בין השבטים, הוא לא סתם שטח על המפה. יש לו משמעות רוחנית עצומה. בגלל שהגבול הדרומי של בנימין נוגע ביהודה, איפה שנמצאת ירושלים, והגבול הצפוני נוגע באפרים, איפה שהייתה העיר שילה, קרה דבר נפלא. כל המקומות הקדושים ביותר שבהם שרתה השכינה של ה' בישראל, כמו שילה, העיר נוב ובית המקדש בירושלים, היו כולם בתוך החלקה של שבט בנימין.