יצא לכם פעם למתוח קו דמיוני באמצע החדר כדי לקבוע איזה צד שייך לכם ואיזה לאח או לאחות שלכם? קביעת הגבולות בין השבטים בארץ ישראל הייתה דומה מאוד, והיא דרשה דיוק עצום. כל פנייה קטנה של קו הגבול קבעה לאיזה שבט תהיה שייכת כל עיר.
כאשר הגבול של שבט בנימין ממשיך לכיוון מערב, נכתב וְעָבַר מִשָּׁם. הקו מגיע אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, כלומר אל הצד הדרומי של העיר לוז. בגלל שקו הגבול עובר ממש מדרום לעיר, העיר לוז עצמה נשארת מחוץ לשטח של שבט בנימין, ונכללת בנחלה של שבט אפרים. מוסבר לנו שבעצם העיר לוז הִיא בֵּית אֵל, אותה עיר מפורסמת שיעקב אבינו נתן לה את השם הזה. חשוב לדעת שבאותה תקופה היו שתי ערים שונות שנקראו בשם בית אל. אחת מהן, זו שנקראה גם לוז, הייתה שייכת לשבט אפרים, והשנייה הייתה שייכת לשבט בנימין.
משם הגבול ממשיך לרדת אל מקום שנקרא עטרות אדר, ועובר עַל הָהָר אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן, כלומר על ההר שנמצא מדרום לעיר הזו. בדיוק כמו שקרה עם העיר לוז, העובדה שהגבול עובר מדרום לעיר מלמדת אותנו שגם בית חורון נשארה מחוץ לנחלת בנימין, והייתה שייכת לשבט אפרים.